בית > חֲדָשׁוֹת > חדשות חברה

מה זה פוטו-וטאיקה?

2022-12-22

פוטו-וולטאיקה היא המרה ישירה של אור לחשמל ברמה האטומית. חומרים מסוימים מציגים תכונה המכונה אפקט הפוטואלקטרי הגורם להם לספוג פוטונים של אור ולשחרר אלקטרונים. כאשר האלקטרונים החופשיים הללו נלכדים, נוצר זרם חשמלי שיכול לשמש כחשמל.

האפקט הפוטואלקטרי צוין לראשונה על ידי פיזיקאי צרפתי, אדמונד בקוורל, בשנת 1839, שמצא כי חומרים מסוימים ייצרו כמויות קטנות של זרם חשמלי בעת חשיפה לאור. בשנת 1905 תיאר אלברט איינשטיין את טבעו של האור והאפקט הפוטואלקטרי שעליו מבוססת הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית, שעליה זכה מאוחר יותר בפרס נובל בפיזיקה. המודול הפוטו-וולטאי הראשון נבנה על ידי Bell Laboratories בשנת 1954. הוא חויב כסוללה סולארית והיה בעיקר קוריוז מכיוון שהוא היה יקר מכדי לזכות בשימוש נרחב. בשנות ה-60 החלה תעשיית החלל לעשות את השימוש הרציני הראשון בטכנולוגיה כדי לספק כוח על גבי חלליות. באמצעות תוכניות החלל, הטכנולוגיה התקדמה, אמינותה התבססה והעלות החלה לרדת. במהלך משבר האנרגיה בשנות ה-70, הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית זכתה להכרה כמקור כוח ליישומים שאינם חלל.

 


התרשים לעיל ממחיש את פעולתו של תא פוטו-וולטאי בסיסי, הנקרא גם תא סולארי. תאים סולאריים עשויים מאותם סוגים של חומרים מוליכים למחצה, כגון סיליקון, המשמשים בתעשיית המיקרו-אלקטרוניקה. עבור תאים סולאריים, רקיקת מוליכים למחצה דקה מטופלת במיוחד ליצירת שדה חשמלי, חיובי בצד אחד ושלילי בצד השני. כאשר אנרגיית האור פוגעת בתא השמש, אלקטרונים מתרופפים מהאטומים בחומר המוליך למחצה. אם מוליכים חשמליים מחוברים לצדדים החיוביים והשליליים, ויוצרים מעגל חשמלי, ניתן ללכוד את האלקטרונים בצורה של זרם חשמלי - כלומר חשמל. לאחר מכן ניתן להשתמש בחשמל זה להפעלת עומס, כגון אור או כלי עבודה.

מספר תאים סולאריים המחוברים זה לזה חשמלית ומורכבים במבנה תומך או מסגרת נקראים מודול פוטו-וולטאי. מודולים מתוכננים לספק חשמל במתח מסוים, כגון מערכת 12 וולט נפוצה. הזרם המופק תלוי ישירות בכמות האור שפוגע במודול.


מכשירי ה-PV הנפוצים ביותר כיום משתמשים בצומת בודד, או ממשק, כדי ליצור שדה חשמלי בתוך מוליך למחצה כגון תא PV. בתא PV עם צומת יחיד, רק פוטונים שהאנרגיה שלהם שווה או גדולה מפער הפס של חומר התא יכולים לשחרר אלקטרון למעגל חשמלי. במילים אחרות, התגובה הפוטו-וולטאית של תאים בצומת יחיד מוגבלת לחלק של ספקטרום השמש שהאנרגיה שלו היא מעל מרווח הפס של החומר הסופג, ולא נעשה שימוש בפוטונים בעלי אנרגיה נמוכה יותר.

דרך אחת לעקוף את המגבלה הזו היא להשתמש בשני (או יותר) תאים שונים, עם יותר מפער פס אחד ויותר מצומת אחד, כדי ליצור מתח. אלה מכונים תאים "ריבוי צמתים" (נקראים גם תאים "מפל" או "טנדם"). התקני Multijunction יכולים להשיג יעילות המרה כוללת גבוהה יותר מכיוון שהם יכולים להמיר יותר מספקטרום האנרגיה של האור לחשמל.

כפי שמוצג להלן, התקן רב-צומת הוא ערימה של תאים בודדים בצומת בודד בסדר יורד של פער הרצועה (למשל). התא העליון לוכד את הפוטונים בעלי האנרגיה הגבוהה ומעביר את שאר הפוטונים כדי להיקלט על ידי תאי מרווח פס נמוך יותר.

חלק גדול מהמחקר של היום בתאי רב-צמתים מתמקד בגליום ארסניד כאחד (או כולם) מהתאים המרכיבים. תאים כאלה הגיעו ליעילות של כ-35% באור שמש מרוכז. חומרים נוספים שנחקרו עבור התקני רב-צומת היו סיליקון אמורפי ונחושת אינדיום דיסלניד.

כדוגמה, התקן הרב-צמתים למטה משתמש בתא עליון של גליום אינדיום פוספיד, "צומת מנהרה", כדי לסייע בזרימת האלקטרונים בין התאים, ובתא תחתון של גליום ארסניד.


We use cookies to offer you a better browsing experience, analyze site traffic and personalize content. By using this site, you agree to our use of cookies. Privacy Policy
Reject Accept